Home Home / Letter from R. Charlop regarding R. Lamm's article about Erev Shabbat (1991)

Correspondence

Dec. 23, 1991

Letter from R. Charlop regarding R. Lamm's article about Erev Shabbat (1991)

Talmudic Analysis
Background Information
Background Information
View The Text

This content is currently available in its original PDF format. As we expand the library, we plan to add a text version as well.

RELATED CONTENT

Correspondence

Letter from R. Nisson Alpert about Lecture on Kiddush and Havdalah (1979)

לכבוד ידידי ועמיתי נשיא ישיבתנו הקדושה הרב הגאון ר' נחום לאם שליט"א. כעת ואני נמלא עדיין נמצא ברושם הטוב שעשו חידות שלו בענין קידוש והבדלה שנאמרו בטוב טעם ודעת ובהסברה נפלאה. וסימן מובהק לחידות אמתיים וחיים הלא כשהם מעוררים עוד חידושים. ואכתוב בקצרה מה שנראה לדעתי שאפשר להסביר חידוש דינו של ראב"י באופן אחר ממה שהבין כת"ר בהקדם קושיות אחדות: א) למה לא הביא הרמב"ם ביד החזקה דין זה [ורק בנו' בקידוש הזכיר זכר ליציאת מצרים.]
Shabbat Talmudic Analysis

Correspondence

Letter to R. Gulevsky about the Halachot of Sefirat Haomer

ב״ה יום שהוקם המשכן ראש חודש לחודש הראשון מחדשי השנה, יום שנטל י׳ עטרות. ונדמה לי שזה דומה למה שאמר הגה״ח המובהק מרן חייט העליר על מה שהקשה בכסף משנה, מדוע הרמב״ם אינו מונה מצוה מיוחדת מילת עבדים. והסביר גאון הגאונים הנ״ל שזה פשוט שמילת עבדים חלק מהמצוה הזאת, אפילו לאלו הסוברים שהאדון חייב כרת אם לא מל את עבדו במזיד והעבד מת, ודוק. באאמו״ר הגה״ח הק׳ משה ראובן זצוק״ל הי״ד, מח״ס ממקור ישראל, מבריסק דליטא, ברכה מרובה ושלום רב לידידי ורב חביבי מאז ומקדם ומשנים קדמוניות, ה״ה החכם השלם איש האשכולות כליל המדעים וכו׳ וכו׳ וכו׳ הגה״ג מוהר״ר נחום לאם שליט״א ויאריך ימים ובנעימים. באתי להודות לידידי מעכת״ה על השיעור הנפלא בלולב בשמן הלכה וקבלה והשקפה וכו׳, ואח״כ להעיר על דבריו כמה דברים: א) בספירת ימי ושבועי העומר וכן במנין בית דין הגדול שנים ושמיטות יש להעיר. בפרק י׳ מהלכות שמיטה ויובל הרמב״ם כלל אינו מביא סדר זה, גם אינו מזכיר ביד החזקה שחלק מהמצוה הזאת לספור שנים מלבד השמיטין. אינו מזכיר שמברכים על ספירת שנים ושמיטין. וכל מה שכתב בהלכות תמידין ומוספין סוף פרק ז׳ אינו מזכיר במספר שמיטין ושנים. ומה שמעלת כת״ר הזכיר לשון הרמב״ם בספר המצוות מצוה קס״א: ודע כי כמו שנתחייבו בית דין למנות שנות יובל וכו׳. ולענ״ד נראה שבין מה שכתב הרמב״ם כאן ובין מה שכתב הרמב״ם במצוה ק״ם, דבר עמוק מאד מלמדנו הנשר הגדול. כי להרמב״ם היה קשה למה בתורת כהנים בבהר בפסוק וספרת לך וכו׳ מביאים שני פסוקים ושם אומרים עד שיאסרו שני כתובים הללו וכו׳. ומזה למד הרמב״ם שזוהי מצוה אחת, כי אילו שתי מצוות – איך יאמר שני כתובים על שתי מצוות? והיה קשה לו להרמב״ם, למה בפרשת אמור אינם מביאים שום לימוד כזה, והרי גם שם יש שני פסוקים על שבועות ועל ימים ושם כתוב בפירוש בגמרא מצוה למימני וכו׳. ומכאן הוכיח הרמב״ם שגם בספירת העומר מצוה אחת. וזה דחה את השיטה שראתה בפסוקים שתי מצוות נפרדות – שבועות בפני עצמן וימים בפני עצמם. ובאמת האריך בזה הגר״א בביאוריו על תורת כהנים שם וכתב בפירוש שהגמרא במנחות מצוה למימני וכו׳ היא גזירה שוה משמיטין ויובלות. ומה שכתב שם הגר״א בלשון קדשו ודלא כמו שכתוב במורי בזה וכו׳, פירושו שהוא למד מדברי הרמב״ם שבין במצוה ק״ם ובין במצוה קס״א כך סובר הרמב״ם, וממילא כתב דלא כהסוברים אחרת. ושם גם פירוש הראב״ד והג…
Sefirat Haomer Talmudic Analysis

Correspondence

Letter to Noam Frankel Regarding Shiur R. Lamm Delivered in Morasha (2005)

לכבוד הבחור הנעלה ר׳ נועם פרנקל הי״ו, שלומך ישגא, מה מאוד נהניתי מדבריך הנכונים באגרת ששלחת לי כשביקרתי במחנה "מורשה" ביום א׳ שעבר. שמחתי שהשעור שהגדתי אשתקד מצא חן בעיניך, ויותר מזה התענגתי מפירוש המאלף שמסרת לי בשם וקן ראשי הישיבה בימינו, ה״ה הגאון האדיר מוהר״ר זעליג עפשטיין שליט״א. אמנם פירושו על הסוגיא בגיטין דף נ״ו ע״ב הוא חידוש בפשט (וזה חשוב אף יותר מחידוש בפלפול!) והארה יקרה ב״ענוותנותו״ של רבי זכריה בן אבקולס בסיפור הטראגי של חורבן בית המקדש. ובקראי את דבריך בשם רבך נתעורר בי רעיון חדש באותו ענין. תמיד תמהתי שרבי יוחנן האשים את רזב״א ב״ענוותנות״, ולכאורה אין זה מוכרח מעצם הסיפור, עד שבא הרב עפשטיין שליט״א והסביר את הנאמר בגמרא כמו שמסרת לי את דבריו. אולם מלבד זה אינני חושב ש״ענוותנות״ היינו ענוות, כלומר שאדם יודע שהוא קרוב לכלום, שחסר לו שכל או נסיון או טובת לב וכדומה. הרי אותו רבי יוחנן הוא הוא שבמגילה דף ל״א ע״א אמר ״כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקדוש ברוך הוא אתה מוצא ענוותנותו – דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים. כתוב בתורה כי ה׳ אלהיכם הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים, וכתיב בתריה עושה משפט יתום ואלמנה. שנוי בנביאים כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש וגו׳, וכתיב בתריה ואת דכא ושפל רוח. משולש בכתובים דכתיב סולו לרוכב בערבות בי־ה שמו, וכתיב בתריה אבי יתומים ודיין אלמנות״. והייתכן לומר על הקב״ה ממ״ה שהוא קטן בעיניו ח״ו? והרי בפסוקים שרבי יוחנן מביא לראיה על ענוותנותו של הקב״ה אין בהם שום זכר לעניוות במובן המקובל ואף לא שום שייכות ל״ענוותנותו״ של רזב״א! ואם כן קשה להבין מדוע השתמש רבי יוחנן במונח ״ענוותנות״ בבקורת שלו על רזב״א. לכן נראה לבאר שיש בלשון הקודש שלש מלים הקרובות זו לזו גם במבנה גם במובן קצת, ואם כל זה יש מרחק חשוב ביניהן בהשגתן המדויקת. המונחים האלה הם: עניות, ענוות, וענוותנות. עניות פירושה חוסר אמצעים כספיים וגשמיים. ענוות פירושה המידה בה אדם משיג את עצמו כקטן וחסר־אונים, ובלע״ז – self-image חלש ובעל חסרונות. וענוותנות היא המידה שעל ידה אדם יכול להוריד עצמו ממדריגה גבוהה שזכה לה בכדי לטפל בעניינים או בני אדם שהם בדרגה נחותה יחסית, דברים או אנשים שלגביו הם פעוטים וחסרי משמעות. והנה שתים מהמלים הנזכרות – עניות וענוות – הן תכונות שאפשר לייחס…
General Jewish Thought Talmudic Analysis Principles of Leadership