Home Home / Notes on Chief Rabbinate's Position on Reciting Hallel on Yom Haatzmaut

Outline

Notes on Chief Rabbinate's Position on Reciting Hallel on Yom Haatzmaut

Yom Ha'atzmaut & Yom Yerushalayim Prayer Talmudic Analysis
View The Text

This content is currently available in its original PDF format. As we expand the library, we plan to add a text version as well.

RELATED CONTENT

Article

בדין מצות עשה להתפלל בכל יום (1954)

הרמב"ם בפ"א מהלי תפילה ה"א פסק, וז״ל: "מצות עשה להתפלל בכל יום שנא' ועבדתם את ה' אלקיכם מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפילה וכו' ואין מנין התפילות מן התורה, ואין משנה התפילה הזאת מן התורה, ואין לתפילה זמן קבוע מה"ת." והרמב"ן בסה"מ חלק מ"ע סי' ה' חולק עליו וס"ל דאין לתפילה כל עיקר מה״ת. השאגת אריה בסי' י"ד הקשה על הרמב"ם ממתני' בשבת ט' ואם התחילו אין מפסיקין, מפסיקין לק״ש ואין מפסיקין לתפילה. ובגמ' שם י"א סיפא אתאן לד"ת דתניא חבירים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לק״ש ואין מפסיקין לתפילה. וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מהל' ק"ש ה"ה ובפ"ו מהלי תפילה ה"ח. וא"כ קשה על הרמב"ם דלדידיה בין ק״ש בין תפילה יש להן עיקר מה"ת ותוספת מדייר, דפרשה ראשונה ופסוק של יציאת מצרים מה״ת וכל השאר מדייר, ובתפילה יוצא י"ח בק"ש מה"ת רק שלא קרא התוספת שהיא מדייר, ה"ה לענין תפילה. ואם מפסיק לק״ש מדייר למה לא לתפילה בתוספת ג"כ מדייר. ואי מיירי שלא קרא ק"ש כלל, ומפסיק בכדי לצאת י"ח מדאו', א"כ ה״ה לתפילה דמיירי שעוד לא התפלל בכלל, וא"כ להרמב"ם דתפילה מדאו' למה לא יפסיק לתפילה, א״ו דתפילה אינה מדאו' בכלל וכדברי הרמב"ן עכתו״ד.ולע"ד י"ל דדברי הרמב"ם נכונים וודאי תפילה מה"ת ומה שקשה מגטי שבת י"ל דהרמב"ם ס"ל דת״ת יש לו דין תמידיות, שחובה עליו להתעסק בדברי תורה תמיד, והגית בו יומם ולילה, וזמנו תמיד ובכל עת. אבל תפילה יוצא יד"ח־פעם א' ביום ואין לו דין תמידיות. וא"כ מדוע יידחה עשה של ת"ת מפני עשה של תפילה. אדרבה עשה של ת״ת מעולה ביותר שיש לו דין תמידיות. ולכן אם התחילו אין מפסיקין. אבל לק״ש מפסיק, דאינו מבטל בזה את התמידיות של ת"ת, דהא ק"ש ג"כ חפצא של תורה הוי. וראיה מגמ' נדרים ח' א"ר גידל א״ר האומר אשכים ואשנה פרק זה וכו' נדר גדול נדר לאלקי ישראל, ופריך והלא מושבע ועומד מהר סיני ואין שבועה חלה על שבועה, ומסיק ואלא הא קמ״לכיון דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית, א"כ דק"ש הוי קיום בת"ת, ולכן מפסיק לקרות ק״ש דבאמת אין זה הפסק בתמידיות של ת"ת. וא"כ שפיר י"ל דתפילה מה"ת כמו ק״ש, רק אינו מפסיק לתפילה דבזה מבטל את התמידיות מפיך, וכוי וע”ש. משא"כ בק״ש.אבל קשה מדברי הרמב"ם בפ"א מהלי ת"ת ה"ח שכתב, וז"ל: "כל איש מישראל חייב בת״ת בין עני בין עשיר וכוי חייב לקבוע זמן לת"ת ביום ובלילה שנאי והגית בו יומם ולילה." ולכאורה משמע ממ״ש ש…
Prayer Talmudic Analysis

Speech

לעניין תפילה לאלה שעוסקים בצרכי ציבור (2003)

השיעור הזה – ביום היאה״צ של רי״א ספקטור, מו״ר ד״ר שמואל בלקיו זצ״ל, והשנה – במיוחד למחר הגריד״ס זצ״ל, שמותו ורבנו היה לכולנו, לרגלי עשר שנים לפטירתו ומאה שנים ללידתו. נושא השיעור: "לעניין תפילה לאלה שעוסקים בצ״צ". וכמה סיבות לדבר. First, in addition to his overwhelming preoccupation with ת״ת, the Rav was also involved in communal leadership: Rav of Boston, as well as Rosh Yeshiva. His opinions on current issues were solicited and accepted by the RCA, leaders of government in America and Israel, heads of large Jewish organizations, as well as רבנים ותלמידים – all of whom sought his views on myriad problems, both מילי דארעא and מילי דשמיא. Second: personal experience – הייתי עסוק בצורכי הישיבה ואיחרתי מנחה. האם עשיתי נכון? או שהיה ראוי לי להפסיק את הדיונים המעשיים כדי להתפלל? והאם אני חייב להתפלל תשלומין? Third: this is an opportunity to explore whether there is any essential place in halakha for questions of worldly affairs, communal organizations, and communal leadership. Are יששכר and זבולון simply two brothers who fashioned a mutually satisfying partnership, or is there a real, inherent place in halakha for יששכר to be involved in communal matters and for זבולון to be present at his brother’s shtender? Is mundane work on behalf of the community a מצווה, an irrelevancy, or a distraction? Is it considered at all in a halakhic calculus? 1) ירושלמי ברכות פ״ה ה״א: "רב ירמיה אמר העוסק בצורכי ציבור כעוסק בדברי תורה." We must ask – to what does this apply, and what is its source? In order to understand, we should view it in the context of tefillah. 2) There are two halakhic approaches to the state of a person prior to tefillah. a) The tension between his activity and his prayer: whether one must interrupt work to pray, or whether his work exempts him from prayer (see Rambam, Tefillah 7:6: "הבא מן הדרך והוא עייף או מיצר אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו..."). b) As emotional preparation: Mishnah Berakhot 30b – "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש" – emphasis is on the state …
Prayer Talmudic Analysis

Article

על הניסים של חנוכה (1995)

בשבת כ"א ע"ב למדנו ברייתא: "ת״ר מצות נר חנוכה איש וביתו, והמהדרין – נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין – בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך." אמר עולא: פליגי בה תרי אמוראי במערבא, ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא. חד אמר: טעמא דב"ש – כנגד ימים הנכנסין, וטעמא דב"ה – כנגד ימים היוצאין; וחד אמר: טעמא דב"ש – כנגד פרי החג, וטעמא דב"ה – דמעלין בקודש ואין מורידין. מן הדברים הללו עולה שמנהגנו – להוסיף נר בכל לילה – הוא מנהג של "מהדרין מן המהדרין" לשיטת בית הלל.והנה, בשולחן ערוך או"ח סימן תרע"ד פסק המחבר שמותר להדליק מנר לנר. והרמ״א חולק על המחבר וכותב שאצלנו נהגו שלא להדליק מנר לנר. ומשמע מדבריו, שבנר הראשון שמדליק מקיים את עיקר מצות נר חנוכה, ושאר הנרות הן בבחינת הידור בלבד – מהדרין מן המהדרין – ולכן אין להדליק מנר של חובה לנר של הידור בלבד. לעומת זאת, המחבר כנראה סובר שכל הנרות כולן הן כחטיבה אחת של מצות נר חנוכה, ואין לחלק בין נר לנר.וכן הוא לגבי סדר הדלקת הנרות, עיי שם בסי' תרע״ו, שהמחבר סובר שאחר יום הראשון מדליק בראשונה את הנר הנוספת ואחייב פונה ימינה לשאר הנרות, ומשמע שכל הנרות שוות שכולן מצות חנוכה ולא סתם הידור. והגר״א שם תפס עליו שהלא המצוה היא שיהיו הנרות בטפח הסמוך לפתח, ואם מתחיל בנוספת, הלא היא רחוקה מן הפתח יותר משאר הנרות, ונמצא שמדליק בראשונה נר שלא כמצוותה ונר זו היא היא הנר העיקרית וכל השאר הן רק להידור. וא"כ גם כאן לענין סדר ההדלקה ישנה אותה המחלוקת בין המחבר מחד גיסא והרמ"א והגר״א מאידך.ועיי ב"מועדים וזמנים" להרב משה שטרנבוך חלק ב' סי' קל״ו שכתב שענין זה אם הנרות הנוספות הן מגוף המצוה או להידור בלבד תלוי במחלוקת בטעם שיטתם של ב״ה אם נימוק דינם הוא שמעלין בקודש, אז כל הנרות הן חטיבה אחת של מצוה, ואם הטעם הוא כנגד ימים היוצאים, אין זה אלא היכרא בעלמא וא״כ הנר הראשונה היא למצוה וכל השאר להידור.ולעד״נ שמחלוקת אחרונים זו תלויה בפירוש המלה "מהדרין," שיש שפירשוה מלשון חזרה (וכמו ה"הדרן" כשגומר ללמוד מסכת), דהיינו שמדקדקים במצוות ומחזרים עליהן, ויש שפירשוה מלשון הדר ויופי. מהדרין מלשון מחזרין היא ארמית, ומהדרין מלשון הדר היא עברית. והנה, אם כארמית, נמצא דכל הנרות הן עי…
Chanukah Prayer Talmudic Analysis