מה מאוד נדהמנו, אני ורעיתי, לשמע הרע והמר של פטירת בנך החביב והיקר מוהר"ר יעקב ז"ל שנקטף בדמי חייו. זכורני שכשהיינו בירושלים לפני כחדשיים התבשרנו בשורה משמחת על החלמתו, והנה באה לנו שמועה מרה זו וכיסתה את שמי יהדות אמריקה הנאמנה בקבר וערפל.
אין מלים בפי לתאר לכב' הרבנית את גודל הכאב אשר כולנו מרגישים איך אלפי אנשים מתלחשים על הפרץ והשבר בהלקח מאותו – מאת כל האומה הן בארץ הן בגולה – אותו גאון צעיר שהיה לשם ולתהילה לכולנו, ובפרט ליהדות התורה. אישיותו הדגולה סימלה לכל העולם כולו הדרה של תורתה ותרומתה הסגולית של מדינת ישראל בימינו בתפקידה כממשיכה של מסורת הדורות. בנך הציג סינתיזה של מורשת אבות עם כשרונותיו האישיים והאינטלקטואליים שלו – וחבל על דאבדין ולא משתכחין.
יודעים אנו היטב שאין בדברים כאלה לנחם לב של אם שנאבד לה כזה. אך לנו, מרחוק, אבדון זה הוא אבדון – כפליים – שמזכיר לנו עד כמה חסרה לנו אישיותו הענקים של אביו הגאון זצ"ל, על אחת כמה וכמה היאך נישא תנחומין לאמו! אולם, תקותנו שידיעת דבר זה שיש כל כך הרבה, ממש המונים, שמשתתפים בצעריך תקל עליך אבלך ותחושת הנחמה. ויה"ר שזכרו הברוך ישפיע שפע רב על כל ביתו והתורה והגדלות יחזרו על אכסניא שלהם.
בשמי ובשם רעיתי, איחולנו: המקום ינחם אותך ואת כל האסלים בתוך שאר אבלי אבלי ציון וירושלים.
בכבוד,
נחום לאם
