שתי הערות בדיני אבילות (2004)
כידוע, מי שמת לו מת מאחד שאר הקרובים חייב להתאבל אבילות ז' ואבילות ל', ובאב ואם נוסף להם י״ב חדש. יש איסורים השייכים לז', ויש מהם ששייכים גם לל', ויש מאלו ששייכים גם ליב״ח. ויש צורך להסביר את ההבדל בין אבילות לאביו ולאמו ובין אבילות לשאר קרובים, שרק באבילות דאו״א יש דין י״ב חדש. הרמב״ם מקדיש פ״א מהל' אבל ה״א לדין אבילות שבעה, ופ״ו ה״א לדין אבילות שלושים, ובשום אחד מהם אינו מתמקד על דין או״א ויב״ח. רק לגבי שאילת שלום ושמחה הוא מזכיר דין יב״ח על או״א. ענין שאילת שלום מובא בפייה ה״כ, וז״ל: ומנין שהאבל אסור בשאלת שלום, שנאמר האנק דום וכו' ועל אביו ועל אמו אין שואלין בשלומו עד לאחר שנים עשר חדש, אם בשאלת שלום נאסר האבל קל וחומר שהוא אסור להרבות דברים ולשחוק שנאמר דום, ולא יאחוז תינוק בידו שלא יביאנו לידי שחוק, ולא יכנס למקום שמחה כגון בתי המשתאות וכיוצא בהן.ושמחת מרעות מביא הרמב"ם בפ"ו ה"ו־ז, וז״ל:שמחת מרעות שהיה חייב לפרוע אותה מיד, מותר לעשותה מיד לאחר שבעה. אבל אם אינו חייב לפרעה אסור להכנס לה עד שלשים יום. במה דברים אמורים בשאר כל מתים, אבל על אביו ועל אמו בין כך ובין כך לא יכנס לשמחת מרעות עד יב"ח. (השגת הראב"ד: בד"א בשאר מתים וכוי עד י״ב חדש. א״א ולשמחת מצוה עד ל' יום כשאר מתים.)והנה בניהוגי אבילות לאו"א, כנראה יש ב' שיעורים: י"ב חדש ממש ו"עד שיגערו בו חביריו." שיעור י״ב חדש נמצא באיסורי שאלת שלום וכולל כמה ענינים כגון ריבוי דברים, שחוק, אחיזת תינוק בידו, כניסה למקום שמחה כגון בתי המשתאות, ושמחת מרעות. ושעור גערה מביא הרמב״ם לענין תספורת וסחורה.בהלכות אבל פ"ו ה"ג מביא דין תספורת, וז״ל: "בתספורת כיצד, כשם שאסור לספר כל שער גופו, או לגלח שפמו, או לקוץ צפרניו בכלי כל שבעה, כך אסור כל שלשים יום וכוי ועל אביו ועל אמו חייב לגדל שערו עד שישלח פרע או עד שיגערו בו חביריו.",3ושם הלכה ח-ט, מביא דין סחורה, ח״ל: "על כל המתים כולן מותר לילך בסחורה לאחר שלשים, ועל אביו ועל אמו עד שיגערו בו חביריו ויאמרו לו לך עמנו. על כל המתים כולן רצה ממעט בעסקו רצה אינו ממעט, על אביו ועל אמו ממעט בעסקו."ויש צורך לבאר מדוע יש שיעור "עד שיגערו בו חביריו" בכמה איסורים, ובאיסורים אחרים שיעור יב״ח חדש.31דהיינו שמגדל פרע עד שיגערו בו חביריו, ולא שיש אחד משני שעורים, או גידול פרע או עד שיגערו, ועיי ע…
