Home Home / Back to Freedom & Dignity (1972)

Outline

February 27, 1972

Back to Freedom & Dignity (1972)

Faith Talmudic Analysis
View The Text

This content is currently available in its original PDF format. As we expand the library, we plan to add a text version as well.

RELATED CONTENT

Article

ברירה ורשות (1977)

שנינו במשנה נדרים דף מ"ה ע"ב: השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר, ראב"י אומר זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו. ולפי הגמ' ב"ק דנ"א ע"ב המחלוקת היא אם יש ברירה או אין ברירה, ראב"י ס"ל יש ברירה וחכמיים ס"ל דאין ברירה. ובגמ' נדרים דמ"ו ע"א וע"ב, אמר רבה אמר זעירי מחלוקת שיש בה כדי חלוקה (כלומר, ד' אמות לכל אחד), אבל אין בה כדי חלוקה ד"ה מותר. א"ל רב יוסף הרי ביהכנ"ס כדמי שאין בה כדי חלוקה דמי, ותנן שניהן אסורין בדבר של אותה עיר (זוהי המשנה שבדמ"ו ע"ב:
General Jewish Thought Talmudic Analysis

Article

לענין סמכינן גאולה לתפילה (1992)

בגמרא ברכות דף ד' ע"ב, פליגי רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי בעניין סגולתא (סמיכת גאולה לתפילה) בערבית, אך כולי עלמא סבירא להו דבשחרית סגולתא. ומחלוקת זו עוסקת ביסודה בראשונים – הרי"ף והרמב"ם ועוד ראשונים פסקו כרבי יוחנן שסגולתא גם בערבית, ורב עמרם גאון סובר כרבי יהושע בן לוי שאין סגולתא בערבית אלא בשחרית, וכך הובאה שיטתו כשלישית מבין שלושה גיבורים להרי"ף שם. והנה בגמרא לא נזכר טעם מפורש לחיוב סמיכת גאולה לתפילה, רק פסוק לעניין שחרית – "ה׳ יצווה חסדו ביום ובלילה שירה עמי" – אך לא נזכר מקור ישיר לדין של סגולתא בערבית. בירושלמי נזכר טעם, והוא הובא בט"ז אורח חיים סימן קי"א ס"ק א' ובתוספות ברכות דף ד' ע"ב, אך יש בהם רק רמזים כלליים ולא נימוק מפורש. ולפע"ד ניתן להציע טעם נוסף – והוא קשר מהותי־תוכני בין גאולה לברכה הראשונה של תפילת העמידה. יש להבין מהו תוכן ברכת אבות, שפותחת את תפילת שמונה עשרה – ונראה שעיקרה הוא עניין הגאולה, כפי שמשתקף גם בנוסח הברכה: "וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה, מלך עוזר ומושיע ומגן", וחותמים ב"מגן אברהם". אותה הגנה היא היא הגאולה, והקב"ה הבטיח לאבות את הגאולה החל מאברהם אבינו. לכן יש טעם ברור לסמיכת גאולה לתפילה – שאם הפסיק בינתיים, לא מדובר בהפסק בין שני נושאים נפרדים אלא בין שני נושאים קרובים ולעיתים אף זהים. אולם טעם זה מתאים לשיטת רבי יוחנן ולראשונים שפסקו כמותו, שסגולתא גם בערבית. אך מה נאמר לשיטת רבי יהושע בן לוי ורב עמרם גאון שאין צורך בסמיכת גאולה לתפילה בערבית? הרי לכאורה אותו טעם קיים גם בערבית. ולפע"ד יש לבאר שיש הבדל דק אך מהותי בין גאולה של שחרית לזו של ערבית. גם אם יש רציפות ניכרת בין גאולה לתפילה בשחרית – דהיינו בין ברכת אבות (שהיא תחילת שמונה עשרה) לגאולה שקדמה לה – אין זה כן בערבית. המעיין בשלוש הברכות הסמוכות לקריאת שמע – ברכת הבריאה (יוצר אור או מעריב ערבים), ברכת האהבה שלפני שמע, וברכת הגאולה שלאחריו – יבחין בשינויים מובהקים בין שחרית לערבית, שיש בכוחם לתמוך בשיטת רבי יהושע בן לוי ורב עמרם גאון. כברכת יוצר אור בשחרית, שעוסקת כולה בבריאת העולם, כלולה נימה של גאולה: "אור חדש על ציון תאיר". גם ברכת אהבה כוללת יסוד גאולי מובהק – "והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ ותוליכנו קוממיות לארצנו כי א–ל פועל ישועות אתה". גם ה…
Talmudic Analysis

Correspondence

Exchange about Principles of Faith and the Dichotomy Between Mitzvah and Aveirah (1969)

Dear Rabbi Lamm לאי"ט, I have not had the pleasure of meeting you although I am an avid reader of your thought provoking articles. My name is [redacted], and I teach at [redacted]. You will probably recall that [redacted] mentioned me in his recent letter to you – although he did not do too good a job of presenting my views. There are a number of favours which I would like to ask of you. I realize that you are very busy and that asking you for seme of your time is an imposition but I think that you are probably better able to help me than most people, so I hope that you will bear with me and if at all possible take the time to answer the following few questions.Am I right in assumung that current philosophical thought rejects the possibility of proving the עקרי אמונה which ראשונים like רמב"ם and חובת הלבבות try to prove? My own inclination has always been towards the Kuzari and the Ramban (Shemos 3:13) who seem to reject the need and possibly also the possibility of proving these points. I am very eager to know the grounds on which these proofs are rejected. Am I right in thinking that the main basis is the impossibility or knowing "das Dingan Sich” which, if I understand Kent's term correctly means that we can only grasp things through our own experiences and consequently cannot have any understanding of the Ribono shel Olom. This seems to me to be so obvious that I do net see how the ראשונים could have overlooked it. As a matter of fact it seems to me that in essence this is what the רמב"ם himself says when he argues with Aristotelos proofs of Kadmus and formulates his theseis concerning ידיעה of השית. If this is so does this not logically extend to any and all conjecture about the רשב"ע including his אחדות and lack of הגשמה which, I believe the רמב"ם considers as proven.In the most recent TRADITION there is a book review by Edith Wyschegred in which she quotes two opinions of the אברבנאל. One verbatim ... "In view of the strength . ..." and the other on page 140…
Faith