בעניין סברא (2008)
בריש פרק כיצד מברכין, ברכות ל"ה ע"א, הגמרא מחפשת מקור לחיוב אמירת ברכת הנהנין ומסיימת, "אלא סברא הוא אסור לא לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה." ופ' רש"י שם, "דכיון דנהנה צריך להודות למי שבראם." ענין סברא: לפי רס"ג יש בסיס שכלי לכל המצוות וכל מצוה ומצוה ויכול להכניס כל מצוה לתוך מסגרת ארבעה הכללים האלו: 1) השכל גוזר שהבראוים חייבים להודות לבורא על החסד שעשה עמהם, 2) השכל מחייב עוד שהא-לוהים אינו מרשה לגדפו 3) השכל מחייב עוד שהא-לוהים לא יתיר שהברואים יזיקו אחד לשני, 4) השכל מחייב שהא-לוהים יעמיס על האדם חובות הרבה למען יבוא על שכרו אחרי מילויין, אף שתועלתן אינה מובנת לו.לפי הרס״ג ענין הכרת הטוב הוא הבסיס השכלי הראשון למצוות.הרב אברהם גרודזינסקי, הי״ד, המשגיח הרוחני האחרון של ישיבת סלובודקה וגיסו של הרב יעקב קמנצקי, זצ״ל, בספרו "תורת האדם כתב,המצוות השמיעות הנה שבע לבני נח, ולאדה״ר שש או אחת, אבל מצוות השכליות אין מספר להן, ודין אחד לשני חלקי המצוות, העובר על דבר שהשכל מחייב אותו נענש עליו כעובר על דבר שנצטווה עליו, מפני שגם זה ציווי הי. הכתוב אומר "ה׳ יתן חכמה, מפיו דעת ותבןנה" (משלי ב׳ :וי), כשברא הקב״ה את האדם נתן בו כח החכמה, ותכלית נתינה זו הוא שישתמש האדם בכח חשוב זה, להבין ולהשכיל את הדרך אשר ילך בה, ןאת המעשה אשר יעשה. הוא נברא וספר תורה עמו, עשה האלוקים את האדם ישר אמר קוהלת, ועל האדם החוב מוטל לשמור את ישרותו זו, ולשמור ולעשות ככל אשר שכלו הישר מצוהו, והעובר על זה כעובר על תורת ה׳ הוא. ...כי חביב אדם שנברא בצלם אלוקים, חכמתו מעין חכמה של מעלה היא. המהר״ץ חיות במבוא לתלמוד, פרק די, עמי רצ״א, כתב, עוד יש לנו הרבה ענינים בתורה שבעל פה, אשר לא באו אלינו באחד מאלו האופנים...רק דרך סברא משיקול דעת האדם, וכחן של הלכות אלו ג״כ דין תורה ממש להם...דדברים הנטבעים בשכל אנושי ובהקש הדעת, שוים בדרכי הלמד והמתלמד נלמדו מקרא...דדברים הנלמדים מסברא שוה ממש לדבר הנלמד מן דבר תורה עד שהתעוררו בש״ס להקשות דהבסרא תספיק והקרא מיותר...לפי הגמי ב״נ אינם מצווין בקידוה״ש שהרי יש להם רק ז׳ מצוות ותו לא.1 אולם, אם סברא ענין אוניברסלי ויוצר חיובים אוניברסליים שיש להם כח דין תורה, אז גם ב״נ חייבים ע״י סברא והחיובים האלו חלים כאילו הם גזירות מפיו של הקב״ה, וא״כ יש להם יותר מז׳ מצוות. וכן…
