בענין מצוות קידוש (1970)
הרמב״ם בפכ״ט מהל׳ שבת ה״א כתב וז״ל, מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש, וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה. עכ״ל. אולם בסה״מ מ״ע קרה הוסיף יסוד אחד אשר לכאורה השמיטו אח״כ בספר היד. שם גם כן כתב דזכור את יום השבת לקדשו כולל קידוש והבדלה, אבל הוסיף לשון זה; "והיותו נבדל משאר הימים שקדמו לו ושיבואו אחריו". והנה זהו דבר חדש, שמצוות זכור כוללת לא רק הבדלה "ביציאתו"; כלומר הבדלת יום השביעי מימי החול העתידים לבוא אלא גם "משאר הימים שקדמו לו". גם ספר החינוך, מצוה לא, העתיק מספר המצות, באמרו, "והבדלתו לשבח משאר הימים שלפניו ואחריו". וצריך להבין מהו מקור דין זה של הבדלת שבת מימים שקדמו לו. ועוד צ״ל למההשמיט הרמב״ם לשון זה בספר היד. ועוד, היאך מתקיים דין זה הלא אנחנו מבדילים רק במוצ״ש, ביציאתו, ואילו בליל שבת, בכניסתו, אנחנו רק מקדשים ולא מבדילים.למדנו בפסחים קי״ז ע״ב: א״ר אחא בר יעקב, וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום, כתיב הכא למען תזכור את יום, וכתיב התם זכור את יום השבת לקדשו. והרשב״ם שם כתב, בין בכוס בין בתפילה. והגה הרמב״ם לא הזכיר דין זה בפירוש לא לענין כוס ולא לענין תפילה, ורק בנוסח של קידוש על הכוס (פכ״ט מהל׳ שבת ה״ב) הזכיר זכר ליצ״מ. וקשה, למה הביא הרמב״ם דין זה רק בקידוש על הכום ולא בתפילה, שלא כרשב״ם.ב. והנראה לומר בזה דמלבד דין הבדלה שהיא קיום מצוות זכור את יום השבת ביציאתו, בדומה לקידוש שהוא קיום המצוה בכניסת היום, יש דין מיוחד בעצם קיום הקידוש בכניסתו שצריך שתהיה בו גם הבדלה. והנ״מ בין ההבדלה דיציאתו לההבדלה שהיא חלק הקידוש בכניסתו, שההבדלה של מוצ״ש מבדילה את השבת מימים הבאים אחרי השבת, ואילו ההבדלה שהיא חלק מן הקידוש מבדילה את השבת מימים שקדמו לה. ויסוד דין זה היא מאמרו של ר׳ אחא בר יעקב הנ״ל דצריך שיזכיר יצ״מ בקידוש היום, דכל ענין יצ״מ הוא ההבדלה בין עם ישראל למצרים. ומקרא מלא הוא, "ושמתי פדות בין עמי ובין עמך" (שמות ח, י״ט). וכן בויקרא (י״א, מ״ה־מ״ו): "כי אני ה׳ המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים והייתם קדושים כי קדוש אני, זאת תורת הבהמה וכו׳ להבדיל בין הטמא ובין הטהור". יצ״מ היא פעולת הבדלה היסטורית, גוי מקרב גיוי, אשר בגללה חלה על עם ישראל קדושת ה׳ בהגל…
