ברכת הזמן במצות נר חנוכה (1988)
כתב הרוקח בהלכות ברכות סי׳ שע"א, וז״ל: וחנוכה שקבעו ההדלקה מפני פך שמן כדאי׳ בפ׳ במה מדליקין (דף כא) קבעו זמן לילה ראשונה דהדלקה עושה מצוה. עכ״ל. וה"ר יוסף ענגיל בספר גליוני הש"ס לשבת דף כ״ב והוסיף שמשמע מדבריו שלמי'ד הנחה עושה מצות יש לברך ולילה, ותמה על זה איך תלוי זה בזה, והניחו בצ״ע. ע״ב הביאו, זמן בכל לילה ולענ״ד נראה שאמנם כן הוא שלמי'ד הדלקה עושה מצוה מברך שהחיינו רק בלילה הראשון ולמ״ד הנחה עושה מצוה מברך ברכת הזמן בכל לילה ולילה. והקשר ביניהם יבואר עפ"י מה שמובא בשבת דף כ"ג ע"א דא״ר יהושע בן לוי עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו (היינו שהדליקה מע"ש) למוצ״ש מכבה ומדליקה, אי אמרת בשלמא הדלקה עושה מצוה שפיר, אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה האי מכבה ומדליקה, מכבה ומגביה ומניחה ומדליקה מיבעי ליה.והנח רש"י שם פירש שהדליק את העששית מע״ש לשם מצות נר חנוכה, אבל לא כן הוא שיטת תוס' ד"ה מכבה, שהקשה, וא״ת אמאי מכבה וחוזר ומדליק, בהגבהה סגי, כיון דהנחה עושה מצוח, דאטו מי גרע דלוקה ועומדת מהדליקה חרש שוטה וקטן, וי"ל דמי ירי שהדליקה מתחילתה לצורך שבת, ולכך גרע מהדליקה חש"ו, דהתס שמדליקה בעתה ניכר הדבר שהוא מדליקה לשם חנוכה.והנה מדברי תוס' אלה משמע שאם לא הדליקה מלכתחילה לשם שבת אלא לשם חנוכה, אמנם די למי'ד הנחה עושה מצוה להגביה ולהניח את העששית ואין צורך לחזור ולהדליקה. ויתירה מזו, שמדבריהם מוכרחים להסיק שאס אמנם הדליקה בע״ש לשם חנוכה, למי'ד הדלקה עושה מצוה א״צ לא להגביה ולהניח ולא לכבות ולחזור ולהדליק, וההדלקה הראשונה בליל א׳ מספיקה גם לשאר הימים כל זמן שהעששית דולקת.ולפי "ז ייתכן למי'ד הדלקה עושה מצוה שידליק בלילה ראשון נר אחת ארוכה מאוד שתמשיך להאיר כל שמונת הימים ובזה יוצא ידי חובתו. ועיין בחידושי רבנו חיים הלו י על הרמב"ס פ״ט מהל׳ ביאת המקדש, שחידש שבמקדש מצות הדלקת המנורה היא לא עצם מעשה ההדלקה אלא שהנרות יהיו דולקות, אבל המעשה עצמו אין לו חשיבות לפ״ע. ונראה שהוא הדין בנרות חנוכה, שלמי'ד הדלקה עושה מצוה, המצוח היא שהנרות יהיו מוארות, אבל אין מעשה ההדלקה עצמו נחשב כמצוה. אבל למי'ד הנחה עושה מצוה, המצוה של נר חנוכה היא עצם מעשה ההנחה, כך שבכל לילה יש לו מעשה המצוה של הנחה. א״כ למי'ד הדלקה עושה מצוה, אין מעשה מצוה מיוחד, ומגמת ההדלקה היא רק ליצור מצב של הארה, ומייד הנחה…
