הודאת בעל דין כמאה עדים דמי (2005)
צר לי שידידנו השר פרוס׳ יעקב נאמן נאלץ להעדר ממושב זה של הכנס. בכלל, נח לי להיות כרוך אחר מר נאמן. שמי "לאם" פירושו צאן או כבש, מה שמאוד זקוק לרועה נאמן, ובפרט שהוא גם רועה נאמן, גם רואה נאמן. ובשם כולכם, הנני מאחל לו הצלחה בכל דרכיו. הוזמנתי להרצות בפניכם על תפקיד המזרחי בחו״ל, ובעיקר על הציונות הדתית בארה״ב. ואפילו לא הגבלתם אות׳ לחו״ל, לא הייתי מהין לדבר על המצב כאן בארץ כשאתם בחזית ובאמצע העניינים ואנחנו בני חו״ל, למרות שלגם במזרח, אנו "בסוף מערב", בארצות ההרווחה והשלווה. נודה על האמת. זה כמה שנים שגוברת עלינו תחושת נסיגה וכשילון, מקצתה על יסוד מרכיבים ארגוניים ומוסדיים, מקצתה פוליטית כאשר אנו מודעים לשינויים רדיקליים שחלו במדיניות המפד״ל בארץ, ומקצתה תופעות פסיכולוגיות וקיומיות. בלבול ומבוכה, תימהון לבב, אמביוולנטיו-ת ואי־בהירות כללית-הם מנת חלקנו כאשר על משכבנו• בלילות אנו שואלים את עצמנו: מ׳ אתה המזרחי, מהי הציונות הדתית, לאן פנינו מועדות? והתשובות לא קלות. איך נטפל במשבר זה של זהות פונדמנטאלית? ואיר עלינו לתפקד? נציג שלש נקודות: ראשית, אנחנו לא גלמודים במבוכתנו. התמורות הפוליטיות, החולשות האירגוניות, ההיסוסים הפסיכולוגיים והספקות האכזיסטנציאל״ם הם נחלת כל העולם המערבי המפותח־־ואול׳ גם חלקים חשובים של ה״עולם השלישי״־-בשנים אלה של חתימת המאה העשרים. האם יש תנועה ציונית אחרת שאינה דואגת אותה דאגה, שאינה סובלת מאותה חולשה? יתר על כן, ספקות ופקפוקים יסודיים אלה וכיוצא בהם הם בעיקר אופייניים לכל גישה מתונה, לכל מי שדוגל ב״דרך האמצעי" שהתווה לנו הרמב״ם. כל זה בהחלט אינו חדש דווקא לתנועת המזרחי. כבר לפני כמאה שנים, כתב הרב יצחק ניסנבוים, מגדול׳ מנהיגי המזרחי, את הדברים האלה: "אנחנו הציוניים החרדיים [בלשוננו היום: הדתיים] נמצאים בין הפטיש והסדן. אין אנו יכולים ואיננו חפצים לוותר על אות אחת שבתורתנו, ולא על סעיף אחד שבציונות". והרב מאיר ברלין התלונן: "אנחנו המזרחיים נמצאים במצב הבלתי־נעים לעמוד בין שתי החזיתות". המחלה היא ישנה, ולפיכך אין להרשות לרגשות כאלה להטיל אימתם עלינו. 1 fe:mizrachi.dgs-12/26/97 שנית, פרדוכס מעניין, כמעט אבסורד־־רגש זה של כישלון גובר עלינו בו בזמן שבארץ הציונות הדתית חדרה לשכבות החברה הישראלית שהיו אטומות וסגורות לנו עד הנה- לצה״ל, לעולם האקדמ…
